פסק-דין בתיק ת"א 31246-01-11

מבוא

1. זוהי תביעה כספית של קבלן משנה כנגד הקבלן הראשי והמזמין.

הנתבעת 3 (להלן: "אינטל" או "הנתבעת 3") ביקשה להקים מפעל בקרית גת. לצורך פרויקט ענק זה, שהיקפו הכספי עלה על מיליארד דולר, שכרה אינטל את הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), חברה המתמחה בביצוע פרויקטים גדולים ומורכבים בתחום הבניה. הנתבעת הוציאה מכרזים ושכרה מאות קבלני משנה.

אחד מקבלני משנה הללו הייתה התובעת. בין התובעת לנתבעת נחתם ביום 27.4.06 הסכם, לביצוע עבודות חיפוי, לא של המפעל עצמו (FAB), אלא של אחד מבניני השירותים הצדדים המחובר למפעל בצינורות (CUB), זאת בהיקף כספי של 1,300,000 דולר בצירוף מע"מ (להלן: "ההסכם"). הרוח החיה והמוציא ומביא אצל התובעת היה בעליה ומנהלה, מר יעקב ליבוביץ (להלן: "ליבוביץ").

העבודות של התובעת באתר ומערכת היחסים בין הצדדים נמשכו כשנה וחצי, עד שביום 28.1.08 שלחה הנתבעת לתובעת הודעת ביטול של ההסכם (להלן: "הודעת הביטול"). בין הצדדים לא נערך למעשה "חשבון סופי".

2. ביום 17.1.11, שלוש שנים לאחר הודעת הביטול (תביעה קודמת נמחקה בשל אי תשלום אגרה), הגישה התובעת את תביעתה זו, טענה לנזקים של 16,294,072 ש"ח (כולל מע"מ), והעמידה את תביעתה, לצרכי אגרה, על סך של 12,000,000 ש"ח. התביעה הוגשה (לבית המשפט המחוזי מרכז) כנגד שלוש נתבעות: הנתבעת, הנתבעת 2, שהיא "חברה אחות" של הנתבעת, ואינטל (התביעה הועברה לבית משפט זה).

הנתבעות כפרו בחבותן. הנתבעות 2, 3 אף העלו טענות של העדר יריבות ועתרו לסילוק התביעה כנגדן על הסף (הוחלט שלא לפצל את הדיון בעניין זה, תוך שמירת כל הטענות). הנתבעת גם העלתה בכתב ההגנה טענת קיזוז.

תמצית טענות התובעת

3. התובעת טוענת בתביעתה, כי עבודות הקירוי והחיפוי במבנה היו אמורות להימשך, על פי ההסכם, כחודשיים וחצי, ולהסתיים ביום 6.8.06. זאת, לאחר שהתובעת הייתה אמורה לקבל את מעטפת המבנה (שלד של פלדה ובטון) כשהיא מושלמת, לרבות פתחים שונים; על המעטפת הייתה התובעת צריכה להרכיב "קסטות" (יחידות מילוי מוכנות מראש); לתוכן הייתה התובעת אמורה להכניס צמר סלעים מבודד, לכסות בניילון, להרכיב אומגות מפח מגלוון ולהרכיב כיסוי חיצוני; את החיפוי לקיר החיצוני (בפח איסכורית דלתא) היה על הנתבעת לספק.

לטענת התובעת, חל שיבוש מוחלט של תכנית העבודה ולוח הזמנים, זאת בעטיה של הנתבעת: רק כעבור כחודשיים אישרה הנתבעת לתובעת דוגמת כיסוי שהוכנה על ידה וניתן אישור להתחיל את עבודות הכיסוי והקירוי; האתר עצמו לא היה מוכן כלל לתחילת עבודתה של התובעת, כלומר עבודות השלד לא הסתיימו ושטחי הפיתוח לא היו מוכנים לקליטת התובעת, אנשיה וציודה; העבודות בוצעו בהפסקות ותוך עיכובים שונים, שנבעו מהוראות של הנתבעת או מעבודתם של קבלנים אחרים באתר; חל עיכוב באספקת חומרי גלם מצדה של הנתבעת; על התובעת הועמסו עבודות נוספות, שלא סוכם לגביהן מראש, ובאתראה קצרה.

כתוצאה מכל זאת נמשכה העבודה כשנה וחצי במקום חודשיים וחצי, כך שהתובעת ספגה נזקים כבדים בשל התמשכות זו. בנוסף, לא קיבלה התובעת חלק מהסכום החוזי, כמו גם תשלום עבור העבודות הנוספות.

4. התובעת מבקשת להטיל חבות לא רק על הנתבעת, שהיא הצד הישיר להסכם, אלא גם על הנתבעת 2 ועל אינטל.

באשר לנתבעת 2, התובעת טוענת כי מדובר ב"חברה אחות", שאליה העבירה הנתבעת את כל או את רוב הפעילות שלה, במטרה לרוקן את הנתבעת ולסכל שורה ארוכה של תביעות שהוגשו כנגדה.

באשר לנתבעת 3, אינטל, מזמין הפרויקט כולו, טוענת התובעת שאינטל היא זו שאמורה לשאת בכל תשלום נוסף שייפסק, היא השולחת של הנתבעת ורשומה אף כמוטב בכתבי הוויתור החוזיים והערבויות. עוד נטען, כי בהליכי עיקול קודמים, שנקטה התובעת כנגד הנתבעת, וכאחד הנמוקים מדוע אין להטיל עיקולים, טענה הנתבעת כי בכל מקרה, גם אם ייפסק סכום כלשהו לטובת התובעת, הרי שלפי ההסכם שבין הנתבעת לאינטל, אינטל תשלם את הסכומים המגיעים, באמצעות הנתבעת.

5. על מנת להקדים תרופה למכה (תשובה לטענה), טוענת התובעת בתביעתה כי ההסכם הוא "חוזה אחיד", הכולל שורה ארוכה של תנאים מקפחים (טענה זו נזנחה למעשה, ומכל מקום לא הובאו ראיות להוכחתה).

עוד נטען, כי במהלך העבודות הגישה התובעת חשבונות חלקיים, חודשיים, וכתנאי לקבלת כל סכום שאושר נדרשה לחתום על "כתבי ויתור". לטענת התובעת, אין להם כל משמעות, הואיל ומדובר בסעיפים מצטברים, מה גם שאין לדעת מה היה האישור הספציפי לכל סעיף וסעיף, ועבודות נוספות בכל מקרה לא נכללו.

מטעם התובעת העידו לפניי מר לייבוביץ, וכן מר עופר ברדה, מר יוסי איבגי והמומחה מר יניב מחלי, שהגיש חוות דעת בתיק.

תמצית טענות הנתבעות

6. הנתבעת מציירת תמונה שונה לחלוטין.